כולנו משקרים לפעמים, ככה זה. ומי מכם שקורא את זה וחושב לעצמו "אני לא משקר", אני לא מאמין לכם. כולם משקרים מדי פעם, וזה בסדר. לחלק מהשקרים יש פונקציה ומטרה חיובית, ולפעמים הם עוזרים לנו. אבל אצל חלק מהאנשים, לפעמים השקר הופך לטבע, לדרך חיים, ובלי לשים לב (ולפעמים ממש עם לשים לב) הם משקרים לחצי מהאנשים חצי מהזמן, ולחצי השני בחצי השני של הזמן. זה, איך נאמר, לא מצב אופטימלי לאף אחד והוא לא עוזר למי שמתנהג ככה ולא לסביבה. ושקרים הם סוג של בגידות, באחרים, ולעיתים – תלוי באופן ומשך הזמן שהשקר מתקיים – גם בעצמנו. ובגידות הן... נו, אתם בטח יכולים לנחש – ביטוי של הרס עצמי ומובילות להרס עצמי נוסף. הסבר בהמשך. להיות אותנטי, מה זה בעצם אומר? בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, "אותנטיות" היא מושג מפתח. אנחנו לא מדברים על חומוס אותנטי, אלא על האופן שבו אנחנו מתקיימים וחיים בעולם. במובן הזה, אותנטיות היא המידה שבה אדם חי את חייו באופן אמיתי שנאמן לרצונותיו ורגשותיו, תוך כדי שהוא מקבל על עצמו את חופש הבחירה ואת האחריות על הבחירות שלו ועל הקיום שלו. מרגע מסוים בחיים, אנחנו אחראיים לעצמנו ואיש לא יכול לקבל עבורנו בחירות והחלטות. זה מתבטא בבחירות יומיומיות קטנות שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהן כמו מה לאכול לארוחת צהריים או איזה גרביים לבחור היום, ומגיע לבחירת קריירה, בחירת בן/בת זוג ולמעשה כל דבר שתוכלו לחשוב עליו. אנחנו האחראיים הבלעדיים על הבחירות שלנו ותמיד יש לנו חופש בחירה. זה לא אומר שהבחירות לא יכולות להיות קשות מאוד, אבל תמיד יש יותר מאפשרות אחת, ותמיד לכל אחת מהאפשרויות יש מחיר. השאלה אם אנחנו מוכנים לשלם אותו. אותנטיות מחייבת אותנו לשני דברים מרכזיים: הכרה בחופש הבחירה שלנו – ההבנה וההכרה בכך שאנחנו חופשיים לבחור את הדרך שלנו בחיים בכל נקודה בזמן, ושאין איזו מהות קבועה מראש שמכתיבה אותם או אדם אחר שבוחר עבורנו. קבלת אחריות על הבחירות שלנו – אם אני זה שמקבל את הבחירה, אני גם זה שאחראי עליה ועל התוצאות וההשלכות האפשריות שלה, ואני זה שאצטרך להתמודד איתן. כשאנחנו בוחרים משהו שלא מתוך אותנטיות, אלא מתוך ריצוי, פחד, נורמות וכו', אנחנו משקרים לעצמנו, ומתחילים ליצור פער בין העצמי האותנטי שלנו לבין העצמי הממשי – פער בין החיים האמיתיים שלנו בפועל לבין החיים שבהם אנחנו באמת מעוניינים. ככל שהפער הזה ילך ויגדל, כך גם התסכול שלנו מהחיים יגדל והמידה בה אנחנו מרוצים מהם תלך ותרד, פשוט כי אנחנו מתרחקים מהאמת שלנו וחיים משהו שהוא ליד מה שאנחנו באמת רוצים. אותנטיות במערכות יחסים בהקשר של מערכות יחסים, אותנטיות מקבלת משמעות מיוחדת משום שאלה מציגות אתגר – איך אני שומר או שומרת על עצמי ועל האמת הפנימית שלי תוך כדי יצירת קשר אינטימי ועמוק עם אדם אחר, מבלי ללכת לאיבוד בתוך זה? במערכות יחסים, אותנטיות מתחילה כבר באופן שבו אנחנו בוחרים את בן או בת הזוג. נכון, לא תמיד שמים לב לבחירה, ולפעמים מערכות יחסים מתחילות ללא כוונה והחלטה ברורות, אבל בנקודה מסוימת מתרחשת בחירה. איזה תכונות אנחנו מחפשים בבן/בת הזוג שלנו? איזה התנהגויות מושכות אותנו? מה אנחנו מחפשים? אלה שאלות מורכבות, שאף פעם אין עליהן תשובה אחת, אבל תמיד יש תשובות. האם הדברים שאנחנו נמשכים אליהם ומחפשים הם תוצר של נורמות חברתיות? של השפעה סביבתית? של האופן בו אנחנו עשויים להיתפס בעיני אחרים? או שמה שמניע אותנו הוא רצון אמיתי, כן ואותנטי? האם אני מחפש בת זוג שתהיה דוגמנית כי זה יגיד משהו על הגבריות שלי? האם אני מחפשת בן זוג שמרוויח ארגזים של כסף רק כי זה שאמרו לי בבית? האם אני מחפש מישהי שלמדה רפואה רק כי זה "סמל סטטוס"? האם אני מחפשת "באד בוי" כי זה מגניב ואני רוצה להיות חלק מהחבורה? מה בעצם אנחנו באמת  רוצים ומחפשים? בהקשר הזוגי, אותנטיות מתחילה כבר בשאלות האלה, אבל היא לא נגמרת שם. זוגיות מציבה גם אתגרים מודרניים לאותנטיות של כל אחד ואחת מאיתנו, ובין השאר השפעה של רשתות חברתיות לחץ חברתי להציג מערכת יחסים "מושלמת" שמירה על פרטיות מול שיתוף פחד מ-FOMO או FOBO דוגמאות להתנהגות אותנטית במערכת יחסים 1. בחירת בן/בת זוג בחירה שמבוססת על משיכה אמיתית, התאמה ורצונות אמיתיים ולא על לחץ חברתי הכרה בצורך בזמן לבד ובשמירה על עצמאות בתוך הקשר, ויכולת לקיים אותם יכולת לסיים קשר שאינו מתאים, גם כשיש לחץ חיצוני   2. התמודדות עם קונפליקטים ביטוי כן של צרכים ורגשות, גם כשהם חושפים ומעוררים פגיעות הודאה בטעויות ולקיחת אחריות העלאה של נושאים קשים לשיחה במקום להימנע מעימות דוגמאות להתנהגות לא אותנטית במערכת יחסים 1. בריחה מאינטימיות הסתרה של רגשות מתוך פחד מדחייה הסתרה של רגשות מתוך פחד לאבד יצירה של חזות מזויפת כדי למשוך או להשאיר את בן/בת הזוג (לא, לא בדייט הראשון שלכם וגם לא בשלישי) הימנעות משיחות עמוקות והישארות ברובד שטחי   2. תלות יתר אובדן הזהות העצמית בתוך מערכת היחסים הסכמה לכל דבר מתוך פחד להיות לבד ויתור על תחביבים וחברים למען הקשר מה הקשר לשקרים ובגידות? בואו נניח שאתם כבר בתוך זוגיות, וזוגיות היא דבר מורכב. כששני אנשים שונים נפגשים, מתישהו ייווצרו חיכוכים, בטח אם הם מבלים הרבה זמן ביחד (שלא לומר חיים ביחד), וזה דורש גם פשרות, ולפעמים זה דורש גם עיגול פינות. לפעמים, זה דורש גם שקרים, אבל זו נקודה שצריך להיות מאוד, ממש, זהירים איתה. שוב, כולנו משתמשים מדי פעם בשקרים בחיים, וגם במערכות היחסים שלנו. כנות רדיקלית היא לא תמיד רעיון טוב, אז לפעמים יש דברים שאנחנו נמנעים מלספר, ולפעמים אנחנו משתמשים בשקרים לבנים. עד כאן, הכל סביר והגיוני. ובכל זאת, הרבה פעמים זה מתחיל להסתבך. מתי? כשאנחנו מתרחקים מהאותנטיות שלנו, שמחוברת באופן ישיר לבחירות שלנו. אם בחרתי ללכת לבר, ואמרתי לבת הזוג שלי שאני רואה כדורגל אצל חבר, זה אולי לא נורא, אבל זה כבר מצביע על זה שאני לא מצליח לקחת אחריות מלאה על הבחירה שלי. זו הפרת אמון, אבל היא מינורית. כששקר הופך לבגידה הבעיה מתחילה כשהשקרים שלנו מתחילים להיות לא כאלה קטנים, אלא כאלה שכבר דורשים שקרים נוספים כדי לחפות עליהם. במקרה הקיצוני – בגידות. לצורך העניין וכדי לשמור על פשטות, נתייחס לבגידה כבגידה מינית, אבל אפשר בקלות להכיל את הדברים גם על בגידות מסוגים אחרים. הרבה יותר בקלות והרבה יותר פעמים ממה שנדמה לכם, זה מתחיל מ"הייתי במקום X" כשבעצם הייתי במקום Y, דרך הייתי עם יוסי כשבעצם הייתי עם מיכל. רגע, מי זאת מיכל? מה עשית איתה? למה לא סיפרת לי? נו, לא סיפרתי כי אני לא מוכן לקחת על זה אחריות, כי המחיר של זה, אם זה יתגלה, יכול להיות הרסני. הרי אם תדעי שהייתי עם מיכל אולי יגיעו כל מיני שאלות שאני לא יודע איך לענות עליהן, ואולי בקצה של כל זה תרצי לעזוב אותי. אבל גבר, אם אתה לא יכול להתמודד עם זה, אל תתחיל עם זה (תסלחו לי על המגדריות, וכמובן שזה מופנה גם לנשים שביניכן). If you can’t stand the heat stay out of the kitchen. וכאן אנחנו חוזרים לאותנטיות. אף אחד, ואף אחת, לעולם לא בוגדים בבן או בת הזוג שלהם כי הכל סבבה במערכת היחסים שלהם. אם יש בגידה, יש משהו שלא מרוצים ממנו, אחרת אין סיבה להפרת האמון ואין סיבה לא לקחת אחריות על הבחירה הזו. העניין הוא שזה קצת מלכוד 22 – אם יש משהו "לא בסדר" במערכת היחסים, הבחירה האותנטית תהיה לנסות לשנות אותו בצורה כזו או אחרת (להציף את הבעיה ולדבר עליה זו אופציה אחת למשל, ולהיפרד זו אופציה אחרת למשל). אם לא עושים את זה, ובמקום זה מנסים למצוא מעין פתרון חיצוני בצורת בגידה (ולא משנה כרגע הסיבה או הצורך שמנסים למלא), אז יש כאן התנהגות לא אותנטית פעמיים – פעם אחת בחוסר היכולת להתמודד עם האתגר הזוגי, ובפעם השנייה בחוסר היכולת להתמודד עם המחיר האפשרי של בגידה. הרי אחרת לא היה צורך לשקר ולהסתיר אותה, ואם היא מדוברת ולא מוסתרת אז היא כבר לא בגידה והיא פעולה אותנטית. בקיצור, בגידה לא יכולה להיות בחירה אותנטית, וככל שהיא מתרחשת היא בבחינת בחירה שהיא הונאה עצמית – בחירה שאנחנו (לרוב) לא מוכנים לקחת עליה אחריות ולחיות איתה באופן שלם ומלא. ככזו, היא מגדילה את הפער בין מה שקורה בפועל לבין מה שאנחנו באמת רוצים, מי שאנחנו רוצים להיות והאופן שבו אנחנו רוצים לחיות, ובאופן הכרחי מובילה לפגיעה בחיים. הרבה פעמים בגידה של אחד מבני הזוג היא בבחינת נקודת שבר ונתפסת כצורה הבוטה ביותר של הפרת אמון והחוזה הזוגי הבסיסי (במקרה של מערכות יחסים מונוגמיות), ויש לה השפעות על שני הצדדים שיכולות לבוא בצורות שונות של הרס עצמי. אצל הצד הבוגד נוכל לראות בין השאר: תחושת אשמה כבדה פגיעה ב דימוי העצמי ובערך העצמי (באופן אבסורדי, דימוי וערך עצמי נמוכים יכולים להיות גם מניעים לבגידה) קושי ביצירה ובניה של מערכות יחסים בריאות בעתיד אלה יכולים להוביל לקשיים בוויסות ריגשי, שעלולים בתורם להוביל להתנהגויות הרסניות אחרות כמו שימוש באלכוהול, סמים או סיפוקים מידיים אחרים על מנת לנסות לווסת את הרגש (באופן לא מאוד מוצלח) אצל הצד הנבגד נוכל לראות בין השאר: ירידה בביטחון העצמי קושי ביצירת אמון באחרים נטייה להאשמה עצמית התפתחות של דפוסי חשיבה שליליים קושי ביצירה ובניה של קשרים חדשים בסופו של דבר, בגידה היא תמיד ביטוי של חוסר אותנטיות ושל הונאה עצמית – היא ביטוי של הרס עצמי. היא בחירה, במודע או לא, לפעול בצורה שמרחיקה אותנו מעצמנו, תוך פגיעה באחרים שחשובים ויקרים לנו, ויש לה פוטנציאל עצום להרוס את מה שקיים ולקלקל לנו את ההמשך. היא מרחיבה את הפער בין מי שאנחנו באמת לבין מי שאנחנו מעמידים פנים שאנחנו, ומובילה לנזק ארוך טווח לכל הצדדים המעורבים. בגידות הן דוגמה אחת לחוסר אותנטיות, אבל הן יכולות ללמד אותנו לא מעט על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם דברים ואתגרים אחרים בחיים. בסוף אנחנו חוזרים לשאלות קיומיות בסיסיות, והן לא שאלות קלות. האם אני חי את החיים שלי כמו שאני רוצה? האם אני מוכן לאמץ את חופש הבחירה שיש לי בעולם? האם אני שלם עם הבחירות שאני מקבל ומסוגל לקחת עליהן אחריות? האם אני מתמודד עם הקשיים או בורח מהם? ככל שנברח מעצמנו, ככל שנעשה בחירות ונקבל החלטות שמרחיקות אותנו מעצמנו, נמשיך לשקר קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לסביבה, ונהיה פחות מרוצים ויותר מתוסכלים מהחיים שלנו. הדרך האותנטית לחיות, היא להסתכל לחיים בלבן של העיניים, ולמרות הקשיים והאתגרים לקבל על עצמנו את החופש ולנצל אותו, תוך כדי קבלת אחריות, ולהתמודד עם הדברים באופן ישיר, גם אם זה קשה וגם אם המחיר כבד. המחיר של לא לעשות את זה, לאורך זמן, הוא כבד הרבה יותר.